כל מדיטציה מתחילה עם מחויבות לזמן שאת מקדישה לתרגול שלך. לקבוע זמן ביומן, מקום בבית, מקום בתוך עצמך. לסדר את המרחב הפיזי להיות בטוח, מזמין, ואוירה חמה.
לשבת במקום המיועד בצורה נינוחה, רפויה, ולגמרי נוכח. לא חייבים לעצום את העיניים, אבל זה יעזור. וכשעוצמים את העיניים, להוריד סנטר ולרכך את הפנים.
לרכז את עצמך ברגע זה, במרחב הזה, בכאן ועכשיו, הרגע היחיד שקיים כעת. וכשאת מחזקת את המרכז שלך, הכאוס החיצוני יתעמעם ועם התרגול, יעלם.
תתבונני בקולות, תחושות, מחשבות, או רגשות שעולים. להתבונן בלי רצון לשנות שום דבר. להביא את התודעה לנשימה. תאפשרי לנשימה לזרום פנימה וחוצה דרך הנחיריים.
אם המחשבות תועות, להחזיר את התודעה לנשימה. אם את מוצאת שאת עוקבת אחרי המחשבות, להחזיר את התודעה לישיבה המקורקעת. וכששומרים את המרכז, המחשבות יכולות לבוא וללכת בקלות כמו העננים בשמים.
בנשיפה תחשבי על ה'רצוא' הכי עמוק שלך. למה את שואפת? האם השאיפות הן ברמה הפיזית לתהילה, כסף, ועוצמה? האם השאיפות שלך הן ברמה רוחנית, חיבור, התעלות, משהו גדול יותר?
להתבונן על הכיסופים לשלמות משולבת, לסיפוק שמגיעה בשחרור של צורות חיצוניות, תוארים, ורכוש.
בשאיפה, לחשוב על ה'שוב' הכי עמוק שלך. האם יש לך תודעה ברורה לתפקיד שלך בעולם? האם את מחוברת למה שאת צריכה לעשות בכדי להגיע לפוטנציאל שלך?
להביא את התשומת לב לשהייה בין השאיפה ונשיפה. בשאיפה המלאה, לבקש מחשבה חיובית, כמו, הכמיהה הכי עמוקה שלי היא להתעלות. לקבוע אשרור מנטלית שאפילו שאת עסוקה במשך היום בעניני פרנסה, הכמיהה הכי עמוקה היא להתחבר לבורא ולהביא נשגבות לחיים שלך. נשיפה.
בסוף הנשיפה, כשהריאות מרוקנות, להזמין מחשבה חיובית. כמו אחפש למצוא את התפקיד שלי בחיים. לאשרר לעצמך שאפילו שאת עסוקה בניהול עניני פרנסה, תתחילי להיות יותר מודעת למציאות שבה את נמצאת, לחפש ולמצוא תכלית בכל מה שיש בחיים שלך, הורים, אחים, בן זוג, ילדים, חברים, שותפים לעבודה, למקום ששם את מתגוררת, לגוף שאת חיה בו.
לשבת בתודעה שהנשמה שלך הגיעה לעולם הזה לתכלית מיוחדת ולתיקון. יש משהו שאת ורק את, יכולה לתרום לעולם. ובזמן הבלימה , תאפשרי לתודעה שלך להיות במשפט, אני מתמלאת בתחושה של השליחות שלי.
לסיים את התרגול בהתמסרות לחיות את החיים בנחרצות. תני לנוכחות של 'שוב' להחיות את הגוף שלך.